ידע תיאורטי

אסור ולא מומלץ להשאיר ילד, שאיים באובדנות או עשה ניסיון אובדני בביתו. יותר מכך, לעיתים, בית הספר מהווה עבור הילד "אי של ושפיות" ומקום בטוח של קבלה ושייכות ועצם השארתו בבית, דווקא ברגע של מצוקה קשה, עלולה לנתק אותו ממקורות התמיכה היחידים שלו ולגרום להחרפת הבעיה. במצב מסוג זה , יש חשיבות גדולה עוד יותר, שהילד ימשיך לבוא אל המסגרת אליה הוא שייך ודרכה יש ביכולתו לשמור על מגע עם השגרה היציבה בחייו. בבית הספר ניתן לשמור עימו על קשר הן של הצוות המטפל והמסייע והן של חברת הילדים.השארתו בבית כמוה, כדחייה נוספת של הילד כנטישתו וכהפקרתו לבד במצב המסוכן בו הוא נתון.

עם זאת, כשיש התנהגות אובדנית של ילד ואין הערכה פסיכיאטרית לגבי רמת הסיכון האובדני שלו, מתעוררים בקרב הצוות חששות כבדים לגבי מידת יכולתו לשמור על הילד ולהציל את חייו. לעיתים יש תחושה בקרב אנשי החינוך והסיוע בביה"ס , שאין להם כלים מספיקים להתמודד עם הסכנה ולספק לילד את הטיפול לו הוא זקוק. במקרים כאלה, חשוב שאנשי הסיוע השונים לא יישארו לבד! יש לכנס בדחיפות את הצוות הבין מקצועי שיתווה תוכנית טיפול מקצועית. הצוות יכלול את היועצת של ביה"ס, הפסיכולוגית של ביה"ס, היועצת הבכירה או נציגה מטעמה, המפקח הכולל על ביה"ס ועובדי רווחה רלוונטיים והוא יגבש תוכנית טיפולית לטווח הקרוב ולטווח הרחוק בשותפות ובאחריות כוללת של כל הגורמים. חשוב להגדיר תחומי אחריות ולקבוע מי אחראי על מה. כמו כן יש לקבוע תאריכי מפגש תכופים לצורך בקרה על כל התהליך. בנוסף, יש לתעד את כל המהלך הטיפולי לשלביו.

לגבי הטיפול בילד- חשוב לוודא לאורך היום שהתלמיד אכן נמצא בבית הספר ולמצוא מבוגר היכול להוות דמות משמעותית וכתובת זמינה עבורו.

תלמיד שקיים לגביו חשש להתנהגות אובדנית בעקבות איום בהתאבדות או בעקבות ניסיון אובדני, זקוק להשגחה! אין הכוונה שעל ביה"ס להעמיד לו שומר צמוד. יש לנקוט הקפדה יתרה בכל הנוגע לנוכחותו הסדירה בבית הספר. על בית הספר לוודא, שהתלמיד נמצא במוסד החינוכי במהלך שעות הלימודים. בכל מקרה של היעדרות או עזיבה בלתי צפויה, יידע בית הספר את ההורים. יש ליידע את כל הצוות החינוכי, שעובד באופן ישיר עם התלמיד, על הצורך להשגיח עליו ולדאוג שבכל שלב של היום יודע כל איש צוות על המערכת האישית של התלמיד ועל אחריותו האישית בהקשר זה.

חשוב, שייעשה כל מאמץ כדי לשכנע את ההורים לשתף פעולה עם הגורמים המטפלים של בית הספר.

הורים שילדם נמצא בסיכון אובדני, ומבקשים לממש את המלצות אנשי המקצוע באמצעות מטפלים פרטיים, יחתמו על טופס, המכיל את תיאור האירוע וההמלצות הטיפוליות של אנשי המקצוע בבית הספר. ההורים יצהירו על כוונתם לקחת את הילד לטיפול מקצועי –פרטי . כמו כן יש להוסיף , שההורים מתבקשים ליצור קשר בין המטפל של הילד ובין ביה"ס כדי שביה"ס יוכל לתת טיפול מתאים לילד בתוך בית הספר.

אם ההורים אינם מסכימים לשתף פעולה בשום אופן, למרות מאמצי השכנוע הרבים ואינם מוכנים לקחת את הילד להערכה פסיכיאטרית , בניגוד ברור לדעתו של הצוות המקצועי בביה"ס, יש לפנות לפקידת סעד ולבקש ממנה להתערב באירוע. חשוב ליידע את ההורים שזהו הצעד שביה"ס מתכוון לעשות (לעיתים, הורים ששומעים על הכיוון הנ"ל , מתרצים ומוכנים לקחת את הילד בעצמם).

במידה וההורים מסרבים לשתף פעולה עם המלצות הצוות הטיפולי, יש לכתוב מכתב המפרט את מוקדי הבעיה של הילד ודרכי הטיפול המומלצות על ידי ביה"ס . המסמך יוצג להורים וייאמר בו שההורים לוקחים את הטיפול על אחריותם. ההורים יתבקשו לחתום על המסמך . אם ההורים לא מוכנים לחתום או לא מגיעים לביה"ס יישלח המסמך אליהם בדואר רשום .

ניסיונות אובדניים הם תמיד זעקה לעזרה ועדות למצוקה נפשית קשה, בה מצוי הילד שעשה זאת.

האיום או הניסיון נעשים לעיתים באופן סודי , מבלי שהרבה אנשים יודעים עליו ולעיתים ,באופן גלוי, בידיעתם ואף לעיניהם של אנשים רבים. כמו כן, ניסיון אובדני יכול להגיע למצב חמור של כמעט אסון ובמקרים רבים לפציעה ברמות שונות. כיוון שכך, קיימות פגיעות ברמות שונות ובמעגלים שונים במערכת ויש צורך לתת מענה לכל מעגל פגיעות כזה על פי צרכיו.

בשלב ראשון, השאלה המרכזית היא- מהם מעגלי הפגיעה השונים ומה הם הצרכים של כל מעגל ומעגל.

יש למפות את מעגלי הפגיעה השונים ולבדוק אלו מהם זקוקים להתערבות ובאיזו רמה.

למשל: ילדים שנכחו בניסיון או שמעו עליו באופן ישיר או אחים ואחיות של הנער או חבר קרוב שלו, נחשבים למעגל פגיעות ראשון. הדבר המרכזי שלו הם זקוקים בשעה כזו, זוהי שיחה ישירה, פתוחה ותומכת, שתאפשר להם לדבר על מחשבות, רגשות וחששות ובו זמנית תיתן בידיהם כלים להתמודד עם מצב הלחץ שנוצר. מתן תחושה שתמיד יש מבוגר אכפתי , שמוכן להאזין להם ולסייע להם, הינה בעלת כוח מסייע רב. מומלץ לתכנן מהלך מתמשך של התעניינות ומעקב אחר מצבם של תלמידים אלו.

בשלב שני, יש להגדיר גם מעגלי פגיעות נוספים, רחוקים יותר. (כולל- הורים ומורים) ואז, לתכנן התערבות מתאימה לכל מעגל. העברת מסרים מקדמים ובוני חוסן במספר מפגשים מתוכננים ובהתאם לצרכים מוגדרים של כל אוכלוסיה יכולה להוות תהליך מניעה שניוני וראשוני כאחד. מסרים כגון: ראיית הפתרונות האלטרנטיביים שיש בכל סיטואציה או ההבנה, שמצבים הם ברי חלוף וגם הקשים שבהם וכן - שיחה על טיבה של ההתמודדות עם ראיית זמן ומרחק מהאירוע- כל אלה, יש בכוחם להגביר חוסן נפשי ולהרחיב את רפרטואר ההתמודדות של המתבגרים.

(בתכנון התערבות תהליכית בהקשר זה, ניתן לקבל סיוע והדרכה מהיחידה להתמודדות במצבי לחץ ומשבר של שפ"י, באמצעות פנייה לפסיכולוגים מחוזיים/ליועצים הבכירים בכל מחוז.)

במקרה זה, יפעיל בית הספר את הצוות הבין מקצועי, שיערוך היוועצות מקצועית ויבחן מראש את מידת הסכנה. במצבים בהם יש חשש סביר לסיכון ולקראת פעילות חוץ בית ספרית כדוגמת טיול, ניתן לשקול עם אנשי המקצוע, חיוב ליווי מטעם ההורים או לחלופין - אישור ממטפל מקצועי על אי קיומו של סיכון עבור התלמיד בפעילות זו.

במקרה של תלמיד, העומד להתגייס וקיים חשש לשלומו האישי ,יקיים הצוות הבין-מקצועי היוועצות. במידה והצוות הבין-מקצועי יתרשם, שקיימת סכנה ממשית , ידאג הצוות ליידע את ההורים בדבר הדיון ויביא לידיעתם את אחריותם לבריאותו הנפשית והגופנית של התלמיד. יומלץ להורים ליידע את גורמי בריאות הנפש בלשכת הגיוס.

במקרה בו קיימת סכנה ממשית, והנער ו/ או הוריו מתנגדים לדיווח , יש ליידעם על הכוונה לדווח ללשכת הגיוס. יש לתעד את מפגשי ההיוועצות ואת הפגישות עם ההורים ועם הנער. (מתוך חוזר מנכ"ל, מניעת אובדנות, דצמבר 2004...)

דיווח על סיכון לאבדנות במעבר של תלמיד מבית הספר אחד למשנהו, ייעשה רק לאחר התייעצות עם צוות בין-מקצועי. לאחר החלטת הצוות הבין-מקצועי ,יש ליידע את התלמיד והוריו אודות הכוונה להעביר את המידע ולנסות ככל האפשר לקבל את הסכמתם. במידה והם מגלים התנגדות, ייעשה היידוע רק אם הצוות הבין-מקצועי קובע במפורש, שאי יידוע עלול לסכן את התלמיד. נוהל זה תקף גם אם תלמיד עבר באמצע שנה ממסגרת אחת למסגרת אחרת.

חשוב ליידע את התלמיד ואת הוריו אודות דיווח זה ולתעד בכתב את כל התהליך.

תשומת לב יתירה צריכה להינתן לשימוש, שעושים ילדים ובני נוער באינטרנט.בשנים האחרונות , לצד השימוש הגובר באינטרנט לצרכי למידה, תקשורת ומשחק, קיים גם שימוש לרעה ברשת. ישנם אתרים, המעודדים אובדנות ואף מציגים דרכים לביצוע התאבדות, בני נוער מתכתבים עם בני נוער אחרים ומצהירים על כוונות אבדניות.

יחד עם זאת, ישנם אתרים אחרים, המספקים סיוע לילדים ובני נוער הנמצאים בסכנה אובדנית.

ישנה חשיבות רבה בכך, שאנשי חינוך יכירו את האתרים בהם משוטטים תלמידים כדי שיוכלו להעלות את מודעותם לסיכונים וגם - לדרכים הבטוחות לגלישה באינטרנט ולשימוש מבוקר באפשרויות השונות ברשת וזאת, כדי שיוכלו לכוון אותם ולסייע להם על פי הצורך.

בהקשר זה, יש ליידע אנשי חינוך ותלמידים לגבי מרכז השליטה של המשטרה - המשל"ט.

מרכז זה, תפקידו לסייע באיתור אנשים, שהצהירו באינטרנט על כוונה אובדנית, ויש חשש לשלומם. אדם, שמזהה ילד/נער, שמתבטא באופן אובדני ומסוכן, נדרש לתת את מירב הפרטים הידועים לו על מנת לסייע באיתור כותב ההודעה, כדי שאנשי המשל"ט יוכלו להגיע אליו במהרה ולהצילו.

מספר הטלפון של המשל"ט - 02-5308888.

כפי שמפורט בחוזר מנכ"ל סו/3(ב), כ"ט בתשרי, התשס"ו, 1 בנובמבר 2005 , הנוהל הקיים לגבי שיתוף תלמידים בחיפוש אחר תלמיד נעדר , הם כדלקמן:

סעיף 4.1: בית הספר לא יפעיל תלמידים באופן מאורגן ,גם מחוץ לשעות הלימודים ,לצורך סיוע בחיפוש הנעדר, אלא אם יתמלאו התנאים המפורטים ב-4.2 להלן.

סעיף 4.2: מנהל בית ספר, המבקש לסייע בחיפוש אחר תלמיד נעדר, באמצעות הפעלת תלמידים, יוכל לעשות זאת רק לאחר שיתמלאו התנאים האלה:

1. קבלת הסכמתה של המשטרה לאחריותה הביטחונית והבטיחותית.
2. קבלת אישור בכתב או בטלפון מכל הורה.
3. קבלת אישור מהמפקח הכולל של בית הספר.
4. ביצוע החיפוש בתנאי מזג אוויר לא קיצוניים (לא בימי שרב או בימים גשומים).
5. ביצוע החיפוש בשעות היום בלבד.
6. הצמדת מורה/מבוגר לכל 10 תלמידים, קיום קשר עין רצוף בין כל התלמידים באותו צוות וליווי התלמידים עד סיום החיפוש והחזרתם לבית הספר או לבתיהם.
7. ציוד כל מורה/מלווה בטלפון נייד.

מנהל בית הספר הוא מנהל האירוע והאחראי עליו. פסיכולוג/יועצת בית הספר , בסיוע וגורמים נוספים, מלווה את המנהל ומסייעת לו בכל ההיבטים המקצועיים המתחייבים.