אתיקה מקצועית

סעיף 7 (א) בחוק הפסיכולוגים, התשל"ז, 1977 קובע כי: " מידע על אדם שהגיע למי שרשאי לעסוק בפסיכולוגיה מעיסוקו המקצועי או בעקבותיו, חובה עליו לשמרו בסוד ואינו רשאי לגלותו אלא באחת מנסיבות אלה:

1. גילוי המידע דרוש לדעתו לשם טיפול באותו אדם
2. קיימת חובה או רשות בחוק לגלות את המידע
3. האדם שעליו המידע הסכים בכתב לגילויו, וכל עוד לא ביטל בכתב את הסכמתו האמורה."

ובהמשך אומר סעיף 7 (ג)(2): " טיפול - טיפול בידי המוסמך לכך, לרבות טיפול סוציאלי וחינוכי".

פירוש הדבר, שלפסיכולוג יש שיקול דעת למי יימסר המידע גם אם אין בידיו ויתור על סודיות.

האם למפקחת ולמנהלת מדור גנים דרוש המידע כדי לתת טיפול לילדים או למטרות אחרות? עליהן להוכיח לפסיכולוג שהמידע דרוש להן לצורך טיפול בילדים. (מניסיוננו, המידע בד"כ דרוש לצרכי רישום ומנהל). אם אינן יכולות לעשות זאת, אין למסור להן מידע חסוי.
אנו מציעים, שלא להחתים הורים באופן גורף על ויתור סודיות כלפי הפיקוח והרשות המקומית, שכן קשה לראות בפעולות מנהליות משום "טיפול".  יחד עם זאת, יש לזכור, שלקוחותיו של הפסיכולוג החינוכי הם לא רק הילדים המופנים אליו, אלא כל הילדים הנמצאים במערכת החינוך ובעקיפין גם המבוגרים הקשורים אליהם.

חובתו האתית - מקצועית של הפסיכולוג לשקול גם את טובתם של הילדים האחרים כאשר הוא מתלבט אם למסור מידע, במצב שאין ויתור על סודיות בידיו.

אין ספק,שהאם, המבקשת את הדו"ח בחזרה, אמורה לדעת, שאפשר לצלם חומר, או לרשום תמצית הדברים ובודאי שהמידע יכול להישמר בזיכרונו של הפסיכולוג.
נראה, שכוונתה של האם, להרגיש בטחון, שלא יעשה שימוש במידע שמסרה ללא רשותה.
במקרה זה, לאחר שיחת הבהרה עם האם, מומלץ לבקש ממנה לכתוב ולמסור לפסיכולוג בקשה פורמאלית להחזרת החומר עם דגש על כך, שלא יהיה שימוש בדו"ח שהעבירה או בהעתק ממנו בעתיד ללא רשותה.
במקרה זה, אין הפסיכולוג יכול להשתמש במידע, שהובא בדו"ח הפרטי אלא אם באמת לפי שיקול דעתו המקצועית, המידע מהותי ביותר לטובת הילד, וקבלת הסכמת האם.

בקוד האתיקה 7.5 (ג) כתוב: "אם לקוח מבקש את חומר הגלם של מבחנים שעבר על מנת לקבל חוות דעת שנייה, אפשר לספק את החומר רק לפסיכולוג המוסמך חוקית בשם הלקוח והוא  בעל מומחיות באותם מבחנים".

אין ספק, שההורים במקרה זה בתוקף מקצועם הם מומחים בניתוח החומר הגולמי ההשלכתי. אולם מעצם היותם הורים הם נמצאים במצב של יחסים מקבילים, שהרי מדובר לא בלקוח שלהם אלא בבנם.

לכן, מומלץ לשוחח עם ההורים על הקונפליקט, שהם עלולים להימצא בו ולבקשם להפנות את החומר הגולמי לפסיכולוג ניטראלי (עדיף חינוכי הבקיא בשילוב הערכה חינוכית-רגשית) על מנת לקבל חוות דעת שנייה.

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב - 1962 מסמיך הורים להיות אחראים לכל פעולה חוקית בילדיהם (סעיף 14) "ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים" ועל כן נדרשת הסכמתם לכל התערבות פסיכולוגית הנעשית לילדם: כאשר פסיכולוג מתצפת בגן על הילד על מנת לחוות דעה, יש מקום לטעון כי הוא עשה הערכה פסיכולוגית ללא הסכמת ההורים.
כאשר הפסיכולוג מקבל מהגננת שאלונים, שמלאה על הילדים בגן, שלא בידיעתם, מופרת הזכות של ההורה להחליט אם הוא מעוניין בהתערבות פסיכולוגית, ואם הוא מעוניין, שהשירות הפסיכולוגי יעשה זאת. כלומר, יש בכך משום התערבות פסיכולוגית אבחונית, שלא נעשתה בהבהרת התנאים וקבלת הסכמת ההורים.

נכונה השאלה איך אפשר להמשיך ולעבוד באופן מקצועי במערכת נוכח ההגבלה והקונפליקט החוקי/אתי המתעורר?
אנו ממליצים לעשות אבחנה בין הדרכה כללית והתייעצות, שהגננת/מורה מקבלת לגבי עבודתה בגן או בכיתה לבין הדרכה הניתנת לגבי עבודה עם ילד מסוים.

מומלץ מאד, לידע את ההורים בתחילת שנת הלימודים באמצעות דף מידע על מעורבות של פסיכולוג/ית מטעם השפ"ח המקומי ולפרט את הפעילויות שתעשינה, כגון: תצפיות, מלוי שאלונים, התייעצויות ועוד. בדף המידע תינתן להורים אפשרות להתנגד לכל התערבות פסיכולוגית כלפי ילדם ולהודיע מראש על כך לגננת/מורה.
כאשר, מתבקשת הדרכה לגבי ילד מסוים, על הפסיכולוג לדרוש לקבל הסכמת הורים.
יש בכך לא רק שמירת החוק, אלא גם תהליך מקצועי נכון, של בנית קשר של אימון עם ההורים, העלאת הבעיה וחומרתה ושיתופם בקבלת האחריות על הענקת סיוע לילדם.

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 וכללי האתיקה המקצועיים של הפסיכולוגים, 2004 כאחד מחייבים הסכמת שני ההורים להתערבות פסיכולוגית.
סעיף 18  (שיתוף בין ההורים) בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע: "בכל עניין הנתון לאפוטרופסותם חייבים שני ההורים לפעול תוך הסכמה; הסכמתו של אחד מהם לפעולתו של רעהו יכולה להינתן מראש או למפרע, בפירוש או מכללא, לעניין מסוים או באופן כללי; וחזקה על הורה שהסכים לפעולת רעהו כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר. בעניין שאינו סובל דיחוי רשאי כל אחד מההורים לפעול על דעת עצמו."
סעיף 4.2 (ג) בקוד האתיקה אומר: "כאשר ההתערבות המקצועית נעשית בילדים, שהוריהם מצויים בסכסוך, בתהליכי פירוד או בגירושים, יש לקבל מראש בכתב או בעל פה את הסכמת שני ההורים, לביצוע ההתערבות המקצועית."

במידה וקיים מקרה פרטי, שבו אין ההורה מסכים לבקש את הסכמת ההורה השני ואף לא למסור כתובתו על מנת לאפשר ליצור אתו קשר - יובהר לו, שאין כל אפשרות למטפל לבצע את ההתערבות וזאת למרות שהפסיכולוג יכול לסבור, שהטיפול חשוב מאד לטובת הילד. במידה והפסיכולוג לא יצליח להסביר להורה, שבחזקתו הילד, את ההכרח לקבל את הסכמת ההורה השני, גם ממניעים מקצועיים, יכול הוא לפנות לפקיד סעד לענייני חוק נוער, שיחליט אם טובת הילד מחייבת להשיג את חתימת ההורה השני למרות התנגדות ההורה האחר.
במידה ומקום משכנו של ההורה השני לא ידוע ואין אפשרות ליצור עמו קשר, או לקבל את הסכמתו להתערבות, יפנה ההורה המסכים בעצמו, או באמצעות פקיד הסעד לבית משפט לענייני משפחה, על מנת לקבל היתר לקיים את ההתערבות בהסכמת הורה אחד בלבד.
(סעיף 19 בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, סעיף 4.2(ד) בקוד האתיקה).